טש ואח' נ' חברת איסתא ליינס בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם במהלך חופשה בטורקיה אשר הוזמנה מן הנתבעת.

לטענת התובעים ביקשו לצאת לחופשה על דרך של הזמנת חבילת נופש לאנטליה בטורקיה במלון המדורג כמלון של חמישה כוכבים.

בהמשך ולאחר שהתברר כי לא ניתן להזמין את המלון בו היו התובעים מעוניינים, הוצעו לתובעים שתי חלופות. האחת -מלון אחר המדורג כמלון של חמישה כוכבים וזאת כנגד תשלום סכום נוסף, האחרת- מלון המדורג כמלון של ארבעה כוכבים כנגד זיכוי בסכום מסוים.

התובעים בחרו במלון שדורג כמלון ארבעה כוכבים.

לטענת התובעים עם הגיעם למלון התברר כי מדובר במלון ברמה נמוכה מאוד, כאשר חדרם לא היה נקי וסבל מרטיבות בקירות , חרקים, ציוד משומש וכו'. כן נטען כי רמת המזון במלון היתה ירודה מאוד, עד כי התובעים בחרו לאכול מחוץ למלון.

טענה הנתבעת כי המידע שסופק על ידה נמסר לה על ידי הצד השלישי, וכי פעלה כנותן שירותים סביר. עוד נטען כי לאחר בדיקה של המלון הפרטני עלה כי אין ממש בטענות התובעים וממילא היא אינה בעלת הדין הנכונה בהליך זה. טענות נוספות נטענו ביחס להיקף הנזק והראיות להוכחתו. מעל כל אלו טענה הנתבעת כי התובעים כשלו בכך שלא פנו לנציגיה במהלך חופשתם ופנייתם הראשונה נעשתה לאחר ששהו בחופשה באופן מלא.

במקביל הוגשה על ידי הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד ספק חבילת הנופש. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי הצטרפה הצד השלישי לטענות הנתבעת כנגד התובעים ככל שהן מתייחסות לאיכות המלון, היקף הנזק והפרת חובת הקטנתו. עוד הוסיפה הצד השלישי וטענה כי כל שירותיה ניתנו כשירות של ספק סביר תוך הסתמכות על הרשויות הרלוונטיות בטורקיה, כי לא קיים כל קשר ישיר בינה לבין התובעים ותפקידה , בדומה לזה של מתווך, הסתכם בהעברת המידע כפי שקיבלה לידיה. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי נטען כי במקום שבו אלו הם פני הדברים שהרי דין ההודעה לצד שלישי כנגד להידחות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי וכי דין ההודעה לצד שלישי להתקבל באופן חלקי. להלן טעמיי והיקף החלטתי.

השאלה המהותית הראשונה אליה נדרשתי היא שאלת מצבו של המלון שהוזמן על ידי התובעים. מדובר בשאלה עובדתית, כאשר מחד הוצגו לי טענות כתב התביעה ומאידך טענות כתב ההגנה לרבות מכתבו של נציג מקומי של המלון.

בעניין זה מצאתי את עדותם של התובעים בפני כמהימנה מאוד.

נציגי הנתבעת והצד השלישי מצאו לחזור ולציין בפני כי רבים הם המקרים בהם רוכשים לקוחות שירותי תיירות ומגישים לאחר מכן תביעות שאין להן בסיס ושחר מתוך מטרה להתעשר שלא כדין על חשבון סוכני הנסיעות או ספקי שירותי הנופש.

אני מודעת לעובדה זו היטב, מה גם שחלק מאותם מקרים התקיימו גם באולמי.

עם זאת, לא מצאתי כי עניינם של התובעים בפני, דומה לאותם מקרים.

התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובעים היתה כי מדובר באנשים פשוטים, אשר חסכו ממיטב כספם לצורך יציאה לחופש וגילו למגינת ליבם, כי המוצר שניתן להם- במקרה זה בית המלון, שונה מזה שהובטח.

ויובהר, לשיטתי אין משמעות לדירוג המלון כשלעצמו. השאלה היחידה הינה האם יכולים וצריכים היו התובעים לצפות לשירות וסטנדרטים מסוימים ביחס למלון בו שהו לאור המצג שמדובר במלון המדורג כמלון של ארבעה כוכבים. אני מוצאת כי התשובה לכך הינה חיובית.

נתתי אמון בעדותו של התובע אשר נתמכה גם בעדותה של אשתו, אשר דומה כי עצם הדיון באולמי לא היה נוח עבורם. איני סבורה כי במקרה זה מדובר במי שביקשו להתעשר על חשבונה של הנתבעת או על חשבונה של הצד השלישי.

איני מוצאת לקבל את טענות הנתבעת על פיהן היא אינה בעלת הדין הראויה בתיק זה. השירותים הוזמנו מן הנתבעת והנתבעת היא זו אשר קיבלה לידיה את התמורה מן התובעים. מתוך שכך, היא בעלת דברם של התובעים.

הצד השלישי חזרה על טענתה, כשבאה גם לידי ביטוי במסגרת כתב ההגנה , על פיה נסמכת הצד השלישי על דירוג בתי המלון על ידי הרשויות בתורכיה.

כן הופניתי על ידי בעלי הדין לפסיקה ביחס להגבלת היקף חבותו של ספק, נוכח מוגבלות יכולתו לוודא בכל מקרה ומקרה את רמת השירות הניתנת, בוודאי לא זו היכולה להשתנות אד-הוק.